706d2a8837c09f46ffa62ac79309fc47

25725501fcd7650fc0a2e67d869c9ed4

סנן לפי

a9d3d1118a957792b64e1853b97cb135

לזכרם

משה שטקליס

פרופ' משה שטקליס

1898-1967

קרא עוד
כרך 'ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה' לזכרו של משה שטקליס ב-JSTOR

 

 

'פטירתו הפתאומית של פרופ' שטקליס ביום א' באדר תשכ"ז (12 במארס 1967), בשעת ישיבה שנערכה כדי לתכנן את עונת-החפירות בעוביידיה, מסמלת יותר מכל את מהלך חייו, שהיו קודש למחקר הפרהיסטורי של ארץ-ישראל.

משה שטקליס נולד בשנת 1898 בקמינץ-פודולסק שבאוקראינה. לאחר שסיים את חוק לימודיו בארכאולוגיה ובהיסטוריה באוניברסיטה של אודיסה נתמנה למנהל הספרייה במכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה זו ולסגן-מנהל המוזיאון הארכיאולוגי. החל בשנת 1922 שיתף פעולה עם האקדמיה למדעים של פטרוגראד בחפירת אתרים פאליאוליתיים בדרום-רוסיה. בשנת 1924 נאסר שטקליס בעקבות פעילותו הציונית והוגלה לסיביר, מקום שם המשיך במחקר במדעי, על-אף מלאכתו ביומיומית והמרחק מן המוסדות האקדמיים. הייתה לו הזדמנות טובה לעמוד על אורח-חייהם של חברות-נוודים בצפון-סיביר ולאסוף דוגמאות מחפציהם. בשנת 1928 גורש מסיביר לקרים, ואחרי מספר חודשים נתמזל מזלו ובקשתו לצאת את ברית-המועצות נענתה בחיוב. אוספיו האתנוגראפיים העשירים הוחרמו בידי השלטונות, והם מצויים שם עד היום. שטקליס יצא את רוסיה על-מנת שלא לשוב עוד, וכרבים אחריו ויתר על האזרחות הסובייטית.

בשנת 1928 הגיע שטקליס לירושלים ועשאה מרכז לפעילותו. בשנת 1929 עבר זמן מה בייבוש ביצות כבארה, והנה, בדרכו משם לזכרון-יעקב רכוב על חמור גילה מערה ובה שרידים פרהיסטוריים מפתיעים – מערת כבארה. אמנם הייתה לשטקליס זכות ראשונים, אך הרישיון לערוך חפירות באתר חשוב זה ניתן לחוקר האנגלי פ' טורוויל-פיטר, שחפר באתר בשנת 1931 והסיר את כל השכבות העליונות באתר. רק בשנת 1951, לאחר קום המדינה, עלה בימי שטקליס להגשים את חלומו ולחדש את החפירות במערה.

בשנים ראשונות אלו, לפני נסיעתו לפאריס בסוף שנת 1931, ערך שטקליס סקר של מבנים מיגליתיים ושל דולמנים בצפון ארץ-ישראל ובסוריה. בפאריס, מקום שם שהה עד קיץ 1932, השתלם בהדרכתו של האב בריי (Breuil), מאבות המחקר הפרהיסטורי. יחד עמו עמל בחיבור דין-וחשבון מקיף על האוספים ממערת פלאקארד שבחבל שאראנט בדרום-מערב צרפת, אלא שמסיבות שונות לא ראה החיבור אור.

בשנים ההן, כאשר הייתה האוניברסיטה העברית בראשית התפתחותה ומספר מקומות-העבודה במחקר היה מועט, שיחק לו המזכר והוא זכה לעבוד עם חוקרים שונים. כך, למשל, חפר בשנים 1932-1933 עם רנה נוויל, קונסול צרפת בירושלים, במערת ערק אל-אחמר ובעמק רפאים בירושלים. מפעלם המשותף של השניים נמשך גם בשנים 1933-1935 בחפירות מערת קאפזה שבהר-הקפיצה ליד נצרת. במקביל לכך ערך שטקליס סקרים בראס איסקאנדר שבכרמל ובמישור החוף, ובשנת 1933 ליקט ליד כפר-ויתקין ובוואדי פאליק (היום נחל פולג) את האוספים הראשונים של התרבויות האפי-פליאוליתיות, שכינה אותם 'פרי-מיזוליתיות'.

בשנים 1934-1936 עשה שטקליס ארבעה חודשים כל שנה בצרפת, ובשעת שהיותו שם השתתף בחפירותיו של מארטין (H. Martin) במחסה הסלעי המפורסם של לה קינה שבשאראנט. כן השלים את עבודת-הדוקטור שלו, ובשנת 1935 הוענק לו התואר על סמך מחקרו על מבנים מיגאליתיים בעבר-הירדן. המחקר פורסם בצורת ספר על-ידי Institut de Paleontologie Humaine.

בשנת 1936 שהה במשך תקופה קצרה במכון  Forbenius בפראנקפורט, שם עסק בעיבוד ממצאים שנאספו בעבר-הירדן. בשנה זו גם מונה לחבר-מחקר באוניברסיטה העברית.

עוד בשנים ההן, ערב מלחמת-העולם השנייה, נוצר הקשר העמוק והממושך בין שטקליס לעמק-הירדן. בשנת 1933, בעת בניית הגשר על-פני הירדן, משך את תשומת-לבו אתר שנתגלה ליד גשר-בנות-יעקב. על האתר עצמו דיווחו לראשונה גב' גארוד וגב' גארדנר, ובביקור נוסף במקום מצאו י"לד פיקארד וגב' בייט עצמות מאובנות של יונקים למכביר, וביניהן של פילים קדומים – הפעם הראשונה שנתגלו שרידי פילים בארץ. בשנת 1935 ביקר שטקליס באתר ובדק חתך שנעשה בשעת כרייתו של בור-ספיגה בשביל אורוות המשטרה הרכובה של ממשלת המאנדאט, שהייתה מוצבת על הגבול. אך רק בשנת 1936 עלה בידו לערוך חקירה יסודית יותר של האתר – עוד לפני שהתחיל בחפירה שיטתית – בעקבות מקרה יוצא דופן: ב-27 במארס 1936 בחצות הלילה התקינה החברה לפיתוח אדמות ארץ-ישראל את הסכר על הירדן לא הרחק ממוצא הנהר מאגם החולה. למחרת בבוקר נתרו מים בעומק של 30 ס"מ בלבד לאורך קטע של כ-3.5 ק"מ בין הסכר והגשר, ולשטקליס הייתה אפשרות לעבוד לאורך החתכים הטבעיים של גדת הירדן ולאתר את הריכוזים העיקריים של אבני-היד ושל העצמות המאובנות. כאשר עלו המים מחדש, היה ברור, שיש לערוך חפירות מתחת למיפלס המים של הימים ההם. וכך החל שטקליס בשנת 1937 בחפירת שטח של 7 X 4 מ', בעזרת הגיאולוג פ' סולומוניקה ז"ל. המאורעות הפוליטיים בשנים שלאחר-מכן מנעו את חידוש החפירות, ורק בשנת 1951, עם העמקת אפיק הירדן, חזר שטקליס לאתר וערך בו חפירות נוספות.

בימי מלחמת-העולם השנייה לא הפסיק שטקליס את פעילותו. בשנת 1941 הזמינה אותו קרן Wellcome-Marston לסיים את חפירותיהן של בייט וגארדנר בבית-לחם, אתר שהיה עשיר בעצמות בעלי-חיים מתקופת הפלייסטוקן התחתון, אלא שלא נתגלו בו כלים מעשי ידי אדם. בשנה ההיא יצא מטעם בית הספר האמריקאני המזרחני בירושלים לסקר פרהיסטורי ובדיקות במערת וואטוואט, מערת ערק אל-בארוד (מערת-ספונים), מערת אבו-אוצבע (מערת-אצבע) ומערת ואדי פלאח (נחל אורן). פרסום הממצאים באבו-אוצבע עורר ויכוחים ממושכים, שהם נטלו חלק חוקרים שונים. חילוקי-הדעות נסכו על הקשר שבין כלי-הצור ובין החרסים משכבה B, ששטקליס ייחס אותה לבת-תקופה של התקופה הניאוליתית. רק בשנות השישים, כאשר נכתבו הערכים בשביל האנציקלופדיה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ-ישראל, חזר בו שטקליס מדעתו המקורית וראה במכלול תוצאה של ערבוב בידי הטבע..

בשנים 1942-1943 חזר שטקליס לעבר הירדן ולעמק-הירדן. תחילה עסק בחקר המיגאליתים, ובמיוחד בחפירות בדולמנים בעלא צפאת, לא הרחק מגשר אדם, ולאחר-מכן החל בסקר המשולש שבין הירמוך, הכנרת והירדן. בסקר זה, שהשתתפו בו גם ש' ייבין, ב' מזר ופ' סולומוניקה, נתגלה לראשונה האתר של שער-הגולן, שעל-פיו הוגדרה לימים התרבות הירמוכית. כמה אבני-יד שחוקות, שנגלו בערימות-העפר שנותרו לאחר שיפוצים באפיק הירדן בעקבות מפעל נהריים, הגיעו את שטקליס לשערף כי באחד הימים עוד יתגלו באיזור זה אתרים קדומים יותר. ואכן, בשנת 1959, עם גילוי האתר של עוביידיה נתקיימה תחזיתו.

בשנת 1944-1946 השתתף שטקליס עם ב' מזר, מ' אבי-יונה וע' דונאייבסקי בחפירות בית-ירח. סכך עבד במשך תקופה ארוכה בעמק-הירד והידק את קשריו עם התנועה הקיבוצית. במיוחד התהדקו קשריו עם קיבוץ שער-הגולן. מקום שם הלכו וגדלו האוספים מן האתר הניאוליתי שעל גדת הירמוך, אשר נהרס בחלקו עם בניית בריכות-הדגים במקום.

בימי המאורעות ערב מלחמת-העצמאות ובשנות המלחמה עצמה לא הייתה אפשרות לעבודת-שדה, אך מיד לאחר המלחמה חזר שטקליס במשנה מרץ לחפירות. בשנים 1949-1952 הקדיש מאמציו העיקריים לחפירות בשער-הגולן. שלוש עונות-החפירה במקום זה והממצאים בשעת הסקר שימשו נושא לכמה מפרסומיו בשנים ההן, אך השנה האחרונה לחייו עלה בידו לפרסם את הדין-וחשבון הסופי בהוצאת קיבוץ שער-הגולן.

בשנים אלו חזר שטקליס לתגליותיו הראשונות בכרמל וערך חפירות ממושכות במערת כבארה ובטראסה של נחל אורן.

בחפירות במערת כבארה, שנמשכו משנת 1951 עד שנת 1957, חשף מפלסים מהתקופה הפאליאוליתית המאוחרת, ובמיוחד מן התקופה הפליאוליתית התיכונה. הממצאים מהתקופה הפליאוליתית התיכונה כללו גם כלים מסוג חוד אמירה, שעד אז ראו בו החוקרים 'מדריך מאובן' לראשית התקופה הפליאוליתית המאוחרת. בקונגרס הפרהיסטורי שנערך במאדריד בשנת 1954 טען שטקליס בלהט שאין עוד לייחס לכלי זה את התפקיד האמור, שכן הוא מופיע במשך תקופה ארוכה הוכללת לפחות את התרבות המוסטרית המאוחרת ואת ראשית התקופה הפליאוליתית המאוחרת.

בשנת 1954 החל בחפירות באתר של נחל אורן. בשנות הארבעים נסלל כביש לבית—אורן, ובחתך שנוצר נעשו תגליות מספר שדרבנו את שטקליס לחזור ולערוך חפירות באתר. ואכן, במשך כמה עונות-חפירה שקיים עד קיץ 1960 בשיתוף עם גב' תמר נוי, נחשפו שרידים חשובים של כפרים מן התקופה הניאוליתית הקדם-קיראמית וכן שרידים רבים מן התרבות הנאטופית, ובראש ובראשונה בית-קברות.

התחלת החפירות בעוביידיה באביב 1960 והתרכזותו בחקר התקופה הפליאוליתית הקדומה גרמו, כי מעתה יקדיש את מרצו בעיקר לחקר הקדומים שבשרידי התרבות האנושית. וכך אירע, שרק בשנת 1964, עם התבססות מפעל החפירות בעוביידיה, מצא שטקליס את השקט הנפשי והאינטלקטואלי לחזור לחפירות במערת כבארה, מקום שם נתגלה שלד של תינוק ניאנדרתאלי. עם זאת לא נפנה לכתיבת דים-וחשבון מעמיק ומקיף על חפירותיו במערה זו, וטבעי אפוא, כי בכרך זה, המוקדש לזכרו, מופיעים שלושה מאמרים - חלקם מפרי עטם של תלמידי: תמר שיק וברוך ארנסבורג – המסכמים את מרבית הממצאים במערה חשובה זו.

בחפירותיו בעוביידיה, שהיו הנושא העיקרי שהעסיק את שטקליס בשנותיו האחרונות, נחשפו מיפלסי-מגורים שהכילו כלים מעשי ידי אדם וכן שברי עצמותיהן משיירי מטבחו. בניהול החפירות, שנערכו מטעם האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, השתתפו גם י"ל פיקארד וג' האז, ששיתפו פעולה עם שטקליס במשך שנים רבות בתחומי הגיאולוגיה והפליאונטולוגיה. כתוצר-לוואי של מחקר זה יש לראות את החפירות באתר האפי-פאליאוליתי בעין-גב בשנים 1963-1964, שנערכו בשיתוף עם כותב טורים אלה.

לתלמיד קשה לסכם את עבודת חייו של מורהו. מטבע הדברים פוגשים תלמידים את מורם בפרק-זמן מסוים של חייו, ואחרי שנים מספר הם פונים לדרכם. מהיכרות מעין זו נעדרת במידה רבה הפרספקטיבה, ודומה, כי דמות המורה והחוקר המצטיירת בעיני התלמיד איננה מאוזנת. אך למרות העובדה שנתמזל מלי להכיר את פרופ' שטקליס בעשר שנותיו האחרונות, היתה לי האפשרות לעמוד על כמה מתכונותיו במשך שש השנים שבהן זכיתי לעבוד במחיצתו.

פרופ' שטקליס לא היה מורה שהרצאותיו משכו תלמידים רבים. קולו המונוטוני והעובדה שמרבית הרצאותיו נקראו מן הכתב לא עשוהו למרצה אשר ימשוך קהל רב. את אהבתו למחקר הפרהיסטורי ואת ידיעותיו הרבות היטיב להקרין רק בתחום המצומצם של תלמידיו הנבחרים. תלמידים שלא נרתעו מדמותו הנוקשה, ובהדרכתו התמסרו לעבודה השוטפת – גילו בו איש מלבב שופע חום, שניחן בחוש-הומור ובסובלנות והיה מוכן להקשיב בסבלנות לדעות שונות. תכונותיו אלו וידיעותיו הרחבות באו לידי ביטוי בחפירות הרבות שערך. למשתתפים בחפירות אלו זכורים הערבים שנחה עליו הרוח, והם זכו לשמוע מפיו מעט על תולדות החפירות ומשלחות-המחקר שהשתתף בהן בעבר. הזדמנויות אלו היו לנו שעות-חסר, שהן נגלו לנו לא אחת, תוך השתאות, פנים אחרות של מורה שסברנו שכבר הכרנו.

אי-אפשר לסיים רשימה קצרה זו בלי להזכיר את פעילותו הציבורית בתחום במחקר הפרהיסטורי, במקביל לתפקידיו כמורה באוניברסיטה העברית. במשך שנים רבות היה קשור בפעילות השוטפת של אגף-העתיקות, בין כחבר הוועדה לרישיונות-חפירה ולתכנון חפירות ובין כיועץ בעניינים הקשורים בממצאים פרהיסטוריים. שטקליס יזם ועזר בהקמת המוזיאון הפרהיסטורי שבבונקר של קיבוץ שער-הגולן ובהקמת המוזיאון הפרהיסטורי בחיפה, שנקרא על שמו לאחר פטירתו. רבות טרח, יחד עם תמר נוי, בתכנון האולם הפרהיסטורי במוזיאון ישראל. מוצגיו העיקריים של אולם זה מקורם בחפירותיו של פרופ' שטקליס ובאוספים שהיו ברשותו.

הקשר העמוק עם חובבי הפרהיסטוריה בארץ, שהיה מבוסס בעיקר על ידידות אישית רבת-שנים, בא לידי ביטוי ביזמתו להקמת 'הקרן לחקירות פרהיסטוריות' בשנת 1958. קרן זו, שמטרתה ללכד את כל המתעניינים במחקר הפרהיסטורי, אף החלה בהוצאת שנתון, 'מתקופת האבן', ששטקליס, כיו"ר הוועד המנהל, היה גם עורכו הראשון. עם ראשוני הקרן ומייסדיה נמנו י' רות, מ' גולני, י' לוזי, וא' אסף מאנשי עמק הירדן, אינג' י' עולמי וא' ורשנר מחיפה, ד"ר מ' פראוסניץ , תמר נוי ואפרת ייבין ז"ל מירושלים ופ' בוריאן וא' פרידמן מרמת-גן, ודבר זה אולי משקף יותר מכל את דרכו של שטקליס מחקר אזוריה השונים של הארץ, את הידידות רבת-השנים עם רעים לעבודת-השדה ועם תלמידיו, שותפיו לאהבת הפרהיסטוריה. שנים מספר לאחר-מכן אף תבע, כי לוועד הקרן יצורפו תלמידים צעירים יותר, וכך זכינו, ד' גלעד ז"ל ואנוכי, גם לעידוד בראשית פעולתנו הציבורית.

במשך כל שנות עבודתו היה לפרופ' שטקליס קשרים רבים עם טובי החוקרים בחוץ-לארץ. במרבית שנות חייו היה הנציג העברי היחיד של הפרהיסטוריה, שהיותו היחיד שלא עסק בפרהיסטוריה של ארץ-ישראל כחוקר זר, כי-אם איש הארץ. רבים הכירוהו וכיבדוהו בשל נועם הליכותיו וידיעותיו הרבות. רבים מן העוסקים בחקר תקופת-האבן בארצנו משתתפים בכרך זה כדי להוקיר את זכרו.'

 

נכתב על יד עפר בר-יוסף בארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, 1997, כרך יג', עמודים ט'-יא'.

 

 

קראו פחות