פרופ׳ יורם צפריר (1938 ,כפר אז״ר - 2015 ,ירושלים), בן לאנשי העלייה השנייה, היה מעורה מאין כמוהו בהוויה הארכאולוגית בארץ. עוד בהיותו נער, בשנת 1954, נטל חלק בסקר מצדה בהנהלת שמריה גוטמן ובסקר מערות מדבר יהודה בהנהלת יוחנן אהרוני, ואחר–כך, כסטודנט צעיר, השתתף במפעלים הארכאולוגיים הגדולים – חקר מערות מדבר יהודה עם פסח בר–אדון, חפירות ידין במצדה, חפירות ערד, רמת רחל ומגידו - נכסי צאן הברזל של הארכאולוגיה הישראלית. את כל מסלול לימודיו האקדמיים, אשר שילב בהם ארכאולוגיה והיסטוריה, עשה באוניברסיטה העברית )ב״א ב–1964; מ״א ב–1968; ד״ר ב–1976). שנים רבות שימש חבר מערכת בשני כתבי–עת חשובים בתחום הארכאולוגיה וההיסטוריה של ארץ–ישראל - קדמוניות (1968–1994) וקתדרה (1978–1986) כן היה שנים רבות חבר המועצה לארכאולוגיה של רשות העתיקות וועדת הרשיונות שלה (1989–2010), חבר באגודה לסקר ישראל (1976–1986), וחבר ועדת השמות הממשלתית (מאז 1974; מ–1977 יו״ר תת– הוועדה לשמות היסטוריים ובשנים 13–2010 היה סגן יו״ר הוועדה). הוא גם שימש ראש המכון לחקר ארץ–ישראל ויישובה ביד יצחק בן–צבי (1976–1983). במסגרות אלה לא רק עמד מקרוב על המתרחש בתחומים השונים של העשייה הארכאולוגית בתחומי הסקר, החפירה, המדיניות ויחסי הגומלין עם הקהילה שאינה אקדמית, אלא גם השפיע באופנים שונים על הוויה זו. בהיותו חבר האקדמיה הלאומית למדעים (למן 2001) אך טבעי היה להפקיד בידיו את כתיבת הדו״ח על מצב הארכאולוגיה בארץ. זאת הוא עשה בתבונה רבה, בשיתוף פעולה הדוק עם הקהילה הארכאולוגית הרחבה באוניברסיטאות השונות, ברשות העתיקות ובמוסדות אחרים. הדו״ח הוגש לנשיאות האקדמיה בראשית 2015 ופורסם ברבים. יורם שימש שנים רבות גם חבר במועצת החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה והתמיד להשתתף בכינוסי החברה כמדריך וכמרצה.

יורם, איש ספר, שלח ידו גם בכתיבה ספרותית בשם העט יורם אבי–תמר. על ספרו ״פציעה״ (עם עובד, 1975) המספר על פציעתו הקשה במלחמת ששת הימים ומה שאחריה, עד מלחמת יום הכיפורים, זכה בשנת 1976 בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני ספרים אחרים שלו היו ״אות החרב״ (כרטא, 1985) ובצורה מורחבת יותר - ״חיי יוסף: הספר הגנוז״ (זמורה–ביתן, 2000) רומן היסטורי המתרחש בשנים שקדמו לחורבן הבית השני ולאחריו, אך נוגע בשאלות קיומיות ומוסריות התקפות בימינו – קנאות ותקווה משיחית, אמונה ושברה. אלו שזורים בסיפורי אהבה הנטועים בנופי הארץ ובאתריה כפי שהם עולים מן הריאליה הארכאולוגית. בשנים 2001–2005 עמד בראש בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי. יורם היה בלא ספק הבכיר מבין החוקרים בארץ בתחום הארכאולוגיה של התקופות הרומית והביזנטית. אפשר למנות ארבעה תחומים שבהם זכה להישגים בולטים במחקר: א: חקר ירושלים (ימי הבית השני ובעיקר התקופות הרומית והביזנטית). עבודת הדוקטור שלו, ״ציון, הגבעה הדר׳–מע׳ ומקומה בהתפתחות העיר ירושלים בתקופה הביזנטית״ (תשל״ה), שנכתבה בשנים הראשונות אחרי מלחמת יום הכיפורים, כאשר העיר העתיקה נפתחה למחקר ישראלי, היא מופת של סינתזה בין ניתוח הממצא מחפירות רבות, למן המאה ה–19, ובין שפע המקורות הכתובים על העיר הרומית והביזנטית. שימוש מושכל זה בכלל מקורות הידע נתן השראה למחקרי אחרים, וקבע נקודת מוצא חדשה להבנת ההתפתחות העירונית של ירושלים בתקופות האמורות. עבודת הדוקטור הזינה בהמשך מחקרים רבים שלו. לאחר פטירתו של מורהו, פרופ׳ מיכאל אבי יונה(1974), שימש יורם יועץ מדעי לדגם ירושלים בימי הבית השני, שהועבר ממלון הולילנד למוזיאון ישראל.

ב: כנסיות ארץ-ישראל. כמה מהן חשף בחפירותיו: ברחובות שבנגב, בחורבת ברכות ובחורבת בית לויה. הודות להישגיו הבולטים בחקר הכנסייה הקדומה הוענקה לו בשנת 1997 מדליית פרנד היוקרתית מטעםThe Society of Antiquaries of London.

ג: גאוגרפיה היסטורית של ארץ–ישראל בימי הבית השני, המשנה והתלמוד. במוקד תחום זה עומד מחקר רב שנים ורחב יריעה, שבוצע עם ד״ר לאה די סגני ומטעם האקדמיה הלאומית למדעים: ״ספר השמות״ (אונומסטיקון) של אתרי היישוב והמושגים הגאוגרפיים בארץ-ישראל הנזכרים בכל המקורות הכתובים ביוונית ובלטינית, המתייחסים לפרק הזמן שבין כיבוש הארץ בידי אלכסנדר מוקדון והכיבוש המוסלמי. זכה יורם, והכרך הראשון ובו מבואות, טקסטים נבחרים שנזכרים בהם אתרים הרבה, רשימת מקורות מוערת ועוד, ראה אור ימים ספורים קודם לאשפוזו האחרון שממנו לא קם. הכרכים השני והשלישי, ובהם כל האתרים המתחילים באות A ,עומדים בשלבים אחרונים של עימוד ומיפתוח ואמורים להתפרסם במהלך 2016. אין ספק שכרכים אלו (והבאים בעקבותיהם), יהיו לכלי העזר האולטימטיבי בנושא הגאוגרפיה ההיסטורית של ארץ-ישראל. פרי מוקדם של מפעל מחקרי זה היה גזטיר אתרים ומפה ארכאולוגית-היסטורית של ארץ-ישראל מהתקופה ההלניסטית ועד לתקופה הביזנטית (Tabula Imperii Romani Iudaea Palaestina = Tir) שחובר בשיתוף עם לאה די סיגני ויהודית גרין.

ד: חקר העיור בארץ-ישראל בתקופות האמורות. במוקד תחום זה עומדות החפירות רחבות ההיקף בבית שאן/ סקיתופוליס בשנים 1980–1981 ו-1986–2003 (בשיתוף פרופ׳ גדעון פרסטר ובנימין ארובס וצוות רחב נוסף, כמקובל בחפירות ארכאולוגיות). מפעל זה (עם חפירה שכנה מטעם רשות העתיקות) היה המפעל הארכאולוגי הגדול ביותר בישראל בסוף המאה הקודמת. במאמרים שכבר פרסם, בהרצאותיו ובהדרכות בשטח, קנה לעצמו יורם שם בינלאומי של חוקר העיור בארץ-ישראל ומעבר לה בתקופות האמורות. זכה יורם ושני כרכים העוסקים בתולדות האתר, בארכיטקטורה ובסטרטיגרפיה של רחוב המונומנטים והנימפאון, שיראו אור בסדרת Qedem Archaeological Reports הוגשו למערכת ועומדים בשלבים אחרונים של הכנה לדפוס.

יורם היה מורה נערץ ובעל שאר רוח, אהוב מאוד על תלמידיו. כבר בבית ספר שדה שדה בוקר של החברה להגנת הטבע נחשב למדריך נערץ, איש שטח מובהק, שידע לשלב בין היכרות בלתי אמצעית של הארץ לתולדות עברה. למן 1969 ועד פרישתו ב–2006 שימש פרופ׳ צפריר מורה במכון לארכאולוגיה של האוניברסיטה העברית (בשנים 1989–1992 כיהן כראש המכון) ומילא תפקידים שונים בפקולטה למדעי הרוח. למרות הקשיים הפיזיים – הכאבים ברגליו מאז פציעתו, שלא הרפו במשך כל ימי חייו, וההליכה בעזרת קביים – הוא ביקר בכל האתרים שעליהם לימד, הן בארץ הן בחו״ל, אתרים שהשתרעו ממרוקו וטוניסיה בצפון אפריקה ועד מזרח טורקיה, מאסואן ונווה סיווה שבמצרים ועד הפרובינציות הרומיות שבאירופה ובריטניה, כולל יוון ואייה, איטליה, סיציליה וספרד. הוא כונן את תכניות הלימודים של כמה מקורסי המבוא בתחום והטביע בתלמידיו חותם עמוק. עם אלה שכתבו דוקטורט בהדרכתו נמנים בכירי הארכאולוגים הפעילים כיום ברשות העתיקות ובאוניברסיטאות השונות. בין ספריו, ספר לימוד יסודי בארכאולוגיה: ״ארץ-ישראל למן חורבן הבית השני ועד הכיבוש המוסלמי״.

פרסומיו המדעיים, המשקפים את פעילותו המחקרית הענפה בתחומי הארכאולוגיה, הגאוגרפיה ההיסטורית וההיסטוריה, כוללים חיבור של 10 ספרים, עריכת 10 ספרים נוספים (חלקם עם אחרים), וכתיבת מאמרים רבים שפורסמו בביטאוני החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה - בקדמוניות בעברית וב-IEJ באנגלית. הוא כתב כ-170 מאמרים מדעיים מקטגוריות שונות, בכתבי עת שונים (חלקם גם בעברית וגם באנגלית). בשנת 2014 זכה פרופ׳ צפריר בפרס א.מ.ת בתחום הארכאולוגיה. עשייתו המדעית של יורם התאפיינה בראייה רחבה לצד למדנות מופלגת. הוא היה אקטיביסט בנוגע לשימור אתרים והנגשתם החופשית לציבור, ונאבק במה שראה כחדירת אינטרסים פוליטיים לעשייה הארכאולוגית. מחקריו משקפים את ההרכב האתני, הדתי והתרבותי המגוון של אוכלוסיית ארץ-ישראל למן התקופה ההלניסטית ועד התקופה האומיית. תרומתו של יורם למחקר ולהוראה של פרקים חשובים בעברה של ארץ-ישראל הייתה עצומה, והוא פעל רבות להאדרת שמה של הארכאולוגיה הישראלית בארץ ובעולם. כל זאת בהקרינו מאישיותו החמה, מאהבת האדם ומחכמת המעשה שלו. על מחקריו, פרסומיו ופעילותו האקדמית זכה יורם במוניטין בינלאומיים. פעמים מספר זכה להיות עמית מחקר במרכז ללימודים ביזנטיים של אוניברסיטת הרווארד בדמברטון אוקס, וושינגטון די-סי. תרומתו המדעית שרירה ועומדת ותהיה מצבת נצח לזכרו.

יהי זכרו ברוך.

י' פטריך ור' טלגם, 2016, קדמוניות 151: 61–63.