ד"ר שרון צוקרמן נולדה וגדלה בירושלים. את לימודיה במכון לארכאולוגיה החלה בשנת 1987 באוניברסיטה העברית בירושלים ובה השלימה תואר ראשון, שני ושלישי בחריצות, בהתמדה ובהצטיינות. את שנת הבתר-דוקטורט עשתה באוניברסיטת הרווארד, ובלטה באיכותה כחוקרת מקורית, חדשנית ומעמיקה. משנת 2010 היתה למרצה בכירה וראש המדור לארכאולוגיה של תקופת המקרא במכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.

אל פרויקט החפירות המחודשות בתל חצור, חפירות קרן זלץ לזכר יגאל ידין בהנהלתו של פרופ' אמנון בן-תור, הצטרפה שרון עם פתיחתו בשנת 1990 בתפקיד מנהלת שטח, וכעבור 15 שנה, מאז שנת 2006, הייתה למנהלת-שותפה לפרופ' בן-תור. קנה המידה הרחב של הפרויקט העשיר והמגוון ומורכבותו לא היו לה למכשול. היא הפגינה בקיאות והתמצאות בפרטיו, עד לאחרון שבהם, כולל בחפירותיו של ידין המנוח.

שרון עמדה גם בראש פרויקטים נוספים ובהם החפירות המחודשות בעיר התחתית של חצור ופרסום החפירות של המתחם הפולחני מתקופת הברונזה התיכונה בנהריה. היא הייתה חברה בקבוצת המחקר "ארכיאולוגיות של זיכרון" בסכוליון המרכז למחקר רב-תחומי במדעי הרוח והיהדות באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים האחרונות זכתה במענקי מחקר מטעם הקרן הישראלית למדע, קרן פריץ ת'ייסן וקרן שלבי וייט ולאון לוי לפרסומים ארכיאולוגיים שבאוניברסיטת הרווארד.

תחומי המחקר העיקריים של שרון הם הארכיאולוגיה של תקופת הברונזה בדרום הלבנט, קשרי גומלין באגן המזרחי של הים התיכון באלפים השלישי והשני לפני הספירה, הארכאולוגיה של העולם האגאי והשלכותיו על הלבנט, ארכאולוגיה של דת ופולחן, חקר תהליכי חורבן ונטישה והשתקפותם בממצא הארכאולוגי ושאלות של זיכרון וממצא חומרי בחברות קדומות.

שרון היתה מורה ומרצה בחסד, סבלנית, מעמיקה ויסודית. היא ליוותה כמה תלמידי מחקר ותלמידי דוקטורט בדרכם אל גמר עבודתם, עודדה אותם להרחיב אופקים ולדרוש מעצמם יותר, וסיפקה להם תמיכה ועזרה ככל שנדרש.

לצד היותה אשת מחקר מן השורה הראשונה, בלטה בתכונותיה כאישה נדיבה, סבלנית ופתוחה מעין כמוה, צנועה, חמה ומסבירת פנים תמיד. שילוב הסגולות הללו עשה אותה לאהובה מקובלת בין תלמידים ועמיתים צעירים ובכירים ממנה, בארץ ובעולם.

שרון היתה נשואה לגדי, אמם הגאה של עדו (שנולד עם עבודת הדוקטורט) ונעם (שנולדה עם קבלת הקביעות).

היא תחסר לציבור רחב ומגוון של חברים, בני משפחה, עמיתים ותלמידים. עולם המחקר הארכאולוגי הפסיד הבטחה גדולה, ואנחנו הפסדנו חברה טובה ואדם מיוחד במינו.

 

נכתב על ידי משלחת חפירות תל חצור ב-קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ-ישראל ועתיקותיה וארצות המקרא תשע"ה 2015, כרך מספר 149, עמודים 62-63.