כרך 'ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה' לזכרו של א.ל. סוקניק ב-JSTOR
פרופ' א.ל. סוקניק ז"ל – האיש ופועלו
"היה זה בשנת 1928 שעליתי להר-הצופים, כדי לשמש עוזר לד"ר א.ל. סוקניק, מנהל המחלקה לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית. מאז ועד פטירתו בשנת 1953, במשך חצי יובל שנים, הלכתי בצדו בשבילי המחקר הארכיאולוגי באשר הלך, והייתי יד-ימינו בדרכו הארוכה ורבת-הפעלים כחוקר, כחופר וכמורה באוניברסיטה. משבא אני היום, ארבע-עשרה שנה אחר פטירתו, להעלות קווים לדמותו של פרופ' סוקניק ז"ל, שמת שבע-פעולות-והישגים, אך לא שבע-ימים, דומה אני, כי דמותו החזקה ואישיותו השופעת דורשות מכחול חזק יותר וצבעים עזים יותר משיש בקולמוסי החיוור לרשום. אף להערכה מלאה של מחקריו יהיה המצע של רשימה זו קצרה מהשתרע – הדברים מוצאים את ביטוים ברשימה הביבליוגראפית העשירה של כתביו, המובאת להלן. לפיכך אשתדל להעלות רק כמה רשמים מדרכו המדעית של המנוח, רשמים שיש בהם כדי לשקף דיוקן של חוקר דגול רב-פעלים-ומעש.
קודם-כל, יצירתו הראשונה של פרופ' סוקניק ז"ל – המחלקה לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית, שיסדה וניהלה עד יום פטירתו. הגיעי אליה עדיין היתה המחלקה בחיתוליה. היא שכנה באחד החדרים של המכון למדעי-היהדות, בבית ערבי ישן מחוץ ל"קאמפוס", בדרך להר-הזיתים. החדר היה "מרוהט" בשולחן אחד, ששימש לשנינו, ובמספר תיבות-שדה שעליהן היו פזורים חרסים שהגיעו מן החפירות הראשונות בתל ג'רישה. לא ארכו השנים, ומחלקתנו עברה לאולם גדול בבניין הכימיה, לאחר מכן – אולם גדול יותר במרתפי הספרייה הלאומית, ומשם – לבניין המפואר של "בית הנכות לעתיקות היהודים" ע"ש מוריס קוטשר ז"ל שנחנך בשנת 1941 ושבהקמתו השקיע סוקניק עמל רב. עברנו דרך ארוכה של ביסוס והתרחבות, של עשיית רכוש בחומר, ברוח ובנפש. הבניין נתמלא אוצרות של עתיקות, שבאו מתרומות, מרכישות ומחפירות. נערכו חפירות ארכיאולוגית רבות-עניין ויצא כתב-העת "קדם" בעריכתו של המנוח. נתקבץ חבר-עובדים מוכשר (...), הוחל בהוראת ארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית, וסיימו את לימודיהם המחזורים הראשונים של החוג לארכיאולוגיה. מכאן יצאה היזמה למפעל הגדול של האנציקלופדיה המקראית. מאחורי כל אלה עמדה אישיותו הדינאמית של סוקניק, אשר לא ידע מנוח במעשיו ולא גבול בחזונותיו.
עם גלותנו מהר-הצופים בשנת 1948, בימי מלחמת-העצמאות, התחלנו את הכול מחדש בדירה שכורה בעיר, ומצבנו לא היה שונה ממצבנו בשנת 1928, אבל רוחו של פרופ' סוקניק ז"ל לא נפלה עליו. היה דבר שמילא את כל ישותו, את כל נימי נפשו: המגילות הגנוזות. אבל המגילות היו סוף פסוק בדרך חייו – קדמה להן פעילות ארכיאולוגית ענפה ומבורכת, שהניבה פירות הרבה.
לעיסוקיו של סוקניק בחקר קדמוניות ארצנו לא היו גבולות של זמן או הגבלה של חומר – כל גילוי שעשוי היה לתרום לחקר עברה של ארץ-ישראל ולידיעת תרבותה עורר בו עניין ושימש נושא למחקריו. בחפירותיו הקטנות בחדרה ובעפולה תרם תרומה חשובה להבנת אופייה של התרבות הכאלקוליתית בארץ; בחפירות תל ג'רישה גילה את שיטת-הקונסטרוקציה המשוכללת ביותר של ביצורים חיקסוסיים מתקופת-הברונזה התיכונה; בשומרון היה לו חלק, כחבר המשלחת המאוחדת, בחשיפת המצודה של מלכי ישראל – ועוד כהנה חפירות, תגליות ומחקרים הקשורים בתקופת-המקרא בתקופה שלפניה.
אבל מראשית דרכו המדעית היתה לסוקניק זיקה מיוחדת לארכיאולוגיה היהודית, שהיתה בזמנו תחום שולי לגמרי במחקר הארכיאולוגי של ארץ-ישראל. אצל סוקניק נהפך הדבר מהתעניינות לייעוד, ובגילוייו ובפרסומיו הרים את קרן הארכיאולוגיה היהודית בעולם המדע ובציבור הרחב כאחת.
מי מחוקרי ארץ-ישראל אינו מכיר את "החומה השלישית" של ירושלים, שחשפוה הפרופסורים ומאיר? גילוי זה תרם תרומה חשובה ביותר לפתרון הבעיות הקשות הכרוכות בטופוגראפיה של ירושלים בסוף תקופת הבית השני, ועד היום הזה הוא משמש נושא לוויכוחים מדעיים.
שרידים מועטים שרדו בירושלים מתקופה זו. הבולטים שבהם הם מערות-הקברים היהודיות החצובות אשר נתגלו מדי פעם, ובהן גלוסקמאות עם כתובות בעברית, בארמית וביוונית. סוקניק נמשך אחרי קברים אלה משיכה מיוחדת, ושכן ראה בהם מקור חשוב לחקר התרבות היהודית בסוף תקופת הבית השני, אשר נשתמרו ממנה שרידים מוחשיים מועטים בלבד. על-כן לא הסתפק בגילויים שבאו באקראי, אלא נטל את היזמה בידיו, ויצא לשוטט בערוצי נחל קדרון, בחיפוש אחר מערות-קברים סגורות. יצא ומצא. התגליות עוררו עניין רב, שכן היה בהן כדי לתרום תרומה רבת-ערך לחקר מנהגי-הקבורה, הארכיטקטורה של הקברים, אמנות-העיטור היהודית, האונומאסטיקון היהודי והאפיגראפיה היהודית.
חומר רב נאסף לכתיבת קורפוס של הגלוסקמאות – אחת מתכניותיו הרבות של המנוח. חיבה יתירה רחש סוקניק לכתובות שעל הגלוסקמאות, אך-על-פי שבדרך-כלל לא הכילו אלא את שמותה קבורים. אבל כמה ידעו שמות אלה לספר, אם אך ידעו כיצד לדובב אותם! למרות קיצורן רבה היתה חשיבותן, בהיותן המקורות האפיגארפיים היחידים מתקופת בית-הורדוס שהיו בידינו לפני שנתגלו המגילות.
הארכיאולוגיה היהודית היתה לפרופ' סוקניק ז"ל היכל שכולו הדר, היכל שבכותל-המזרח שמור מקום לבתי-הכנסת העתיקים,. הכרתיו לראשונה בעת שעסק בסקר בתי-הכנסת בגליל. מאז נמשכו לסירוגין סיורינו בחורבות בתי-הכנסת, שהוליכו אותנו אף מעבר לגבולות הארץ - עד לשרידים נידחים בלתי-נודעים שבגולן. אכן תרומה חשובה תרמו מחקריו של סוקניק לחקר בתי-הכנסת העתיקים. בית-הכנסת הראשון שחפר סוקניק היה זה של בית-אלפא. גילוי רצפת-הפסיפס אשר בו, על ציוריה המרהיבים, היה בזמנו (1928) מאורע חסר-תקדים בתולדות הארכיאולוגיה היהודית בארץ, ולסוקניק המנוח היתה זו אחת החוויות העמוקות ביותר שהיו לו כחופר. תו-הראשוניות היה טבוע בתכנית הבניין, בשלמות הרצפה, במבחר ציוריה ובכתובת נושאת תאריך, ואין תימה, שבית-כנסת זה קנה לו מקום-כבוד בחקר בתי –הכנסה, באיקונוגראפיה היהודית ובתולדות האמנות היהודית העתיקה.
בתי-הכנסת שחפר סוקניק במרוצת-הזמן בחמת-גדר, בשעלבים וביפיע הוסיפו אף הם לידיעותינו והעניקו לנו אוצרות גנוזים מן המורשה היהודית הקדומה. חפירות אלה, שהעלו את חקר בתי-הכנסת על פסים חדשים והעמידוהו על בסיס איתן יותר, מחקריו העיוניים של סוקניק בבעיות-היסוד של בית-הכנסת בארץ ובתפוצות וכן כתיבת ספר-מבוא , שהביא את דבר בתי-הכנסת לפני הציבור הרחב – כל אלה אפשרו לו לעצב את דמותו של מחקר בתי-הכנסת לשנים רבות.
והנה, נפל דבר שעלול היה להטיל את פרופ' סוקניק ז"ל אל תוך סערה נפשית גדולה ולהעמידו לפני אתגר אינטלקטואלי אשר כמותו לא ידע בכל הקאריירה שלו – גילוי המגילות הגנוזות במערת קומראן. בשנת 1947 הוצעו המגילות למכירה לאישים ולמוסדות בירושלים, ואלה התנכרו להן. כאשר הובאו לפרופ' סוקניק – הבחין בקדמותן, ורכש חלק חשוב מהן בשביל האוניברסיטה העברית. הסיפור ידוע, ולא נחזור על פרטיו. אבל רק מי שהיה עד לאירועים, ומן הרגע הראשון עקב אחריהם מקרוב – יודע, באיזו מידה היה הדבר מלווה סודיות ומתיחות, התלבטות והתרגשות אין-סוף. מניין היה לו לסוקניק הבטחון בעתיקות המגילות? אין זאת כי-אם מנסיון רב-שנים בכתב הגלוסקמאות מסוף תקופת בית שני. את האותיות העבריות של התקופה ההיא, לצורותיהן ולגוניהן, חש סוקניק תחושה כה עמוקה, עד שמן הנמנע היה שלא יעמוד על משמעותם הפליאוגראפיות האמיתית של הגווילים הבלים ויגבר בו באמון בפליאוגראפיה על הספקות שעוררו הגווילים בעצם השתמרותם בתנאי-האקלים של ארצנו.
פרופ' סוקניק ז"ל לא זו בלבד שעמד על ערכה הכביר של התגלית הספרותית הגדולה ביותר של תקופתנו, ושיבץ את המגילות במסגרת הכרונולוגית הנכונה; לא זו בלבד שעמד על מהותה הספרותית של כל אחת ואחת מהן, וזיהה לראשונה את כת קומראן עם האיסיים – אלא גם ראה את המגילות בפרספקטיבה ההיסטורית הנכונה, שעמדה במבחן המחקרים הרבים שפורסמו עליהן מאז גילוין ועד היום הזה. הישגים אלה העמידוהו בשורה הראשונה של חלוצי מחקר המגילות, מחקר אשר בינתיים הצמיח כנפיים והפך לדיסציפלינה עצמאית רבת-חשיבות. גילוי המגילות, זיהוין, רכישתן וחקירתן היו ללא כל ספק הפרשה הסוערת והמרתקת ביותר בדרכו המדעית של סוקניק. מחלתו הקשה ומותו ללא עת מנעו ממנו את סיום מפעל המגילות, שבו ראה את המשימה החשובה והנעלה ביותר שזימן לו הגורל.
בכך תמה דרכו של אלעזר ליפא סוקניק ז"ל. בפועלו יהי לו חלק עם הצדיקים!"
נכתב על ידי נחמן אביגד ב: ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה 1967 כרך ח', עמודים ט'-יא'.