"אברהם נגב, מגדולי חוקרי הארכיאולוגיה הנבטית, נפטר בירושלים ב-28 בנובמבר 2004.
אברהם נולד למשפחת אייזנברג בעיר פינסק שבפולין בשנת 1923. כנער עלה לארץ-ישראל עם הוריו, שהיו ציונים וסוציאליסטים, והשלים את לימודיו התיכוניים בגימנסיה שלוה.
בשנת 1943 והוא בן עשרים, הגיע לרביבים – המצפה השני שהוקם אז בנגב. המפגש עם הנוף המדברי והשרידים המרשימים של הערים העתיקות בנגב הציתו את דמיונו. החוויה העמוקה גרמה לו לשנות את שם משפחתו מאייזנברג לנגב, שהיה גם כינויו בהגנה.
הקיבוץ עבד אברהם בתחזוקת המשאבות שבמפעל המים וברישום מדידות מטאורולוגיות. אך את השעות הפנאי שלו הקדיש לנושא הארכיאולוגיה ולחקר הישובים הנבטים. לחלוצה השכנה נהג ללכת ברגל. לערים המרוחקות יותר – שבטה, רחובות, ניצנה, עבדת וממשית – נסע על גבי אופניים.
יהודה ליב מאגנס, נשיא האוניברסיטה העברית בירושלים, בעת שביקר ברביבים, המריץ את אברהם להגביר את מחקריו הארכיאולוגיים וההיסטוריים ואף הבטיח לו מלגת לימודים. מכאן ואילך היה אברהם למבקר קבוע באוניברסיטה, שם גם פגש את פרופ' נלסון גליק, מנהל ביתה ספר האמריקאי לחקר המזרח, שהיה חלוץ הארכיאולוגיה הנבטית וערך סקרים נרחבים בנגב ובעבר הירדן.
בעת מלחמת העצמאות, בשנת 1948, נפגע אברהם קשה: תוך כדי אימון בהטלת רימונים התפוצץ אחד הרימונים בידו. ידו הימנית נקטעה. בכך גם נקטע חלומו להיות למנתח מוח.
בשנת 1953 נרשם אברהם נגב ללימודי ארכיאולוגיה והיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים. את לימודי התואר השני סיים בשנת 1958. בשנת 1963 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה מן האוניברסיטה העברית על מחקרו "הקרמיקה הנבטית המצויירת של עבדת והכרונולוגיה של הקרמיקה הנבטית המצויירת". כשהוא עבר עסוק בעבודות שדה, נתמנה בשנת 1958 לסגן מנהל החפירה בעבדת, שם גם שימש כמנהל בין השנים 1959-1961. באותן שנים נחשפו באתרים שטחים רבים: המצודה, כיכר הכנסיות, האקרופוליס, מערת הקדושים, בית המרחץ והרובע הרומי, כשתגליתו החשובה ביותר הייתה בית היוצר לכלי חרס נבטים. בעקבות חשיפת מספר כתובות נבטיות בעבדת וסביבותיה (שאיש בישראל לא ידע עד אז לפענחן) וכן כמה כתובות ביוונית, קנה לו אברהם ידע נרחב בתחום האפיגרפיה.
בנוסף לעבדת ניהל אברהם חפירות חשובות גם באתרים נוספים, כשהחשובים שבהם היו ממשית וחלוצה. הוא חקר את השרידים הארכיאולוגיים לאורך נתיב מסחר הקטורת, הבשמים והתבלינים שבין פטרה לעזה.
אברהם נגב שב לחפור בעבדת בשנים 1975-1977 שם חשף ביחד עם רודולף כהן מאגף העתיקות את המחנה הצבאי. בשנת 1989 גילה אברהם באקרופוליס שרידים מקדש שהוקדש לאל עבדת, כנראה עבדת א', המייסד האגדי של היישוב, שמלך בין 96-85 לפני סה"נ (בקירוב).
באוניברסיטה העברית הקדיש מזמנו לחקר התרבות החומרית, ההיסטוריה והאפיגרפיה והנומיסמטיקה של הנבטים ולהוראתן. הוא הפיק הנאה מרובה מהנחלת אהבתו לתחומים אלה לסטודנטים, הדור הבא של החוקרים, וכן לציבור הרחב.
בשנת 1970 נערכה ביוזמתי תערוכה ראשונה על הנבטים במוזיאון הפרהיסטורי במינכן בשיתוף עם המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית. לרגל יום הולדתו ה-80 נפתחה לכבודו תערוכה במוזיאון ע"ש ראובן ועדית הכט שבאוניברסיטת חיפה.
אברהם נגב פרסם ספרים, דוחות חפירה ומאמרים רבים, שפתחו פתח להצבת שאלות נוספות ולפיתוח גישות חדשות ושימשו השראה למחקרים רבים ושונים.
עם הקמת היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לירדן זכה סוף-סוף אברהם לבקר בפטרה, בירת ממלכת הנבטים. עוד בשנות הששים של המאה כ' הוא – בדומה לרבים מן הצעירים באותה תקופה – נתפס בכמיהה לאותה עיר מסתורית, שאת צפונותיה פרסם ספר פופולארי בשם "הסלע האדום". כשלושים שנה מאוחר יותר הוסיף על כך מדריך לאתר בשפה העברית.
אברהם היה איש רחב אופקים שתמיד היה מוכן להדריך, להושיט עזרה ולייעץ. הוא זכה ליהנות מקריירה רבת שנים ופורייה בה השאיר חותמו כחוקר וכמורה. נוכחותו חסרה לנו בקרב הקהיליה הארכיאולוגית."
נכתב על ידי רנטה רוזנטל-הגינבוטום ב- קדמוניות: כתב-עת לעתיקות ארץ-ישראל וארצות המקרא תשס"ו 2005, כרך 130 עמודים 126-127.