706d2a8837c09f46ffa62ac79309fc47

25725501fcd7650fc0a2e67d869c9ed4

סנן לפי

a9d3d1118a957792b64e1853b97cb135

פרופ' יעקב משורר

Yaakov_Meshorer
1935-2004

"יעקב משורר, מגדולי החוקרים של מטבעות ארץ-ישראל, נפטר בירושלים ב-23 ביוני 2004, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן, בן 69 היה בלכתו. הוא הותיר אחריו את אחיו התאום אשר, את אשתו עדיה, את ילדיו חגית, ישי וניצן, את נכדיו, וכן חברים ותלמידים רבים.

משורר נולד בשכונת תל-ארזה בירושלים בשנת 1935. בשכונה זו, בילה את ילדותו, צמחה אהבתו הגדולה לנומיסמטיקה; כילד נהג יעקב לשוטט עם אחיו ברחבי השכונה, שלא הייתה מיושבת בצפיפות באותה עת, וללקט מטבעות רבים, שהביאם בסוף כל שבוע, אל ד"ר מרדכי נרקיס במוזיאון בצלאל, והוא שסייע לו בזיהויים. את בר-המצווה חגג משורר בירושלים הנצורה בשנת 1948. לנער הצעיר לא היה הרבה מה להציע לאורחים הבודדים שהצליחו להגיע, וככיבוד ערך בפניהם תצוגה של מטבעותיו לה צרף גם הסברים בכתב. עם סיום לימודיו בגימנסיה ברחביה בשנת 1954 התגייס לנח"ל.

לאחר השירות הצבאי הצטרף לקיבוץ חצרים, שם התמחה בענף עצי הפרי. בשנת 1956 נשא לאיש את בת כיתתו עדיה ויס, והשנים המשיכו להתגורר בקיבוץ. בנוסף לעבודה במטעים עסק משורר בסקר ארכיאולוגי של אזור הנגב ואף יסד בקיבוץ מוזיאון ארכיאולוגי קטן, בו הציג ממצאים מצפון הנגב וכן את אוסף המטבעות שלו. בשנת 1960 עזב את הקיבוץ והחל ללמוד ארכיאולוגיה והיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים. באותה שנה מצא באקראי בגבעת רם את המטבע הקדום ביותר שנתגלה אי פעם: טטרדרכמה ארכאית מכסף, שנטבעה באתונה במאה ו' לפני סה"נ.

משורר שימש כיועץ נומיסמטי לחברה הממשלתית למדליות ולמטבעות בין השנים 1961-1964. במסגרת זו היה חבר בוועדה הציבורית לתכנון שטרי כסף, מעות ומטבעות זיכרון, שפעלה במסגרת מחלקת ה מטבע בבנק ישראל. כמה מהצעותיו לנושאים על מטבעות מדינת ישראל אף נתקבלו.

בגף העתיקות עבד כממונה על רישום אוצרות המוזיאונים הארכיאולוגיים בארץ בין השנים 1965-1968. את לימודי התואר השני בארכיאולוגיה סיים בשנת 1966 עם עבודת גמר בנושא "מטבעות היהודים בימי בית שני", שהתפרסמה כספר עוד באותה שנה. במלחמת ששת-הימים לקח חלק, כאיש מילואים, בקרבות לשחרור ירושלים וסביבותיה. בשנת 1971 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה מן האוניברסיטה העברית על מחקרו "הכרונולוגיה של מטבעות הנבטים", שהתפרסם אף הוא כספר בשנת 1975. לשם השלמת עבודת מחקר זו קיבל מלגה מן האוניברסיטה העברית שאפשרה לו לשהות בשנת 1968 במוזיאון הבריטי בלונדון.

עם שובו מלימודיו בלונדון התמנה משורר לאוצר מחלקת המטבעות (אותה ייסד) במוזיאון ישראל. במשך 31 שנות עבודתו כאוצר המחלקה הצליח לבנות אוסף של מטבעות יהודיים וארץ-ישראליים שהוא הגדול והחשוב מסוגו בעולם. במרוצת השנים א, נתמנה לאוצר ראשי לארכיאולוגיה במוזיאון, תפקיד בו כיהן במשך 13 שנה, בשני פרקי זמן. במסגרת עבודתו במוזיאון אצר תערוכות נומיסמטיות רבות, ובכללן: "טביעת המטבעות בימי קדם" (1970); "מטבעות הנבטים" (1974); "מטבעות ערי ארץ ישראל ועבר הירדן" (1984); "מטבעות אליה קפיטולינה" (1989) ועוד. הוא אף נטל חלק בהכנת תערוכות ארכאולוגיות של המוזיאון, וביניהן: "כתובות מספריות", "אוסף משה דיין" ועוד. יעקב עסק רבות בפעילות מוזיאלית רבה במוסדות שונים בארץ ובחו"ל; בין היתר הקים את הביתן הנומיסמטי של המוזיאון היהודי בניו-יורק (1974) ואת המוזיאון הארכיאולוגי של המרכז היהודי בקליבלנד (1976); אצר את תערוכת המטבעות של בנק ישראל במוזיאון הלאומי במקסיקו סיטי (1978) ואת תערוכת מטבעות היהודים במוזיאון המטבעות הגרמני הלאומי במינכן (1984). הוא אף תכנן ואצר את המוזיאון הארכיאולוגי של אוניברסיטת חיפה – "אוסף ראובן ועדית הכט" שנחנך בשנת 1984.

בשנת 1970 החל בהוראת נומיסמטיקה באוניברסיטה העברית ובשנת 1983 נתמנה לפרופסור חבר במכון לארכיאולוגיה. במקביל להוראתו באוניברסיטה העברית לימד משורר גם באוניברסיטת דיוק שבצפון קרולינה (1978), באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק (1990), באוניברסיטת וינה (1992) ובאוניברסיטאות חיפה ותל-אביב (1995-1999). הוא נתן מאות הרצאות בנומיסמטיקה ובנושאים נלווים במסגרות שונות בארץ ובעולם: ביד יצחק בן צבי, באגודות נומיסמטיות ברחבי העולם, בקונגרסים ארכיאולוגיים ונומיסמטיים ועוד.

משורר אף כיהן בתפקידים ציבוריים רבים בארץ ובעולם; בישראל הוא היה חבר במועצה הארכיאולוגית, בהנהלת מוזיאון מגדל דוד, בהנהלת החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות, בהנהלת רשות העתיקות, בוועדה המייעצת של בנק ישראל לענייני מטבעות המדינה, ובחו"ל, בחברה הנומיסמטית האמריקאית ובאגודה הנומיסמטית הבריטית. משורר זכה להכרה בין-לאומית עצומה ולפרסים רבים: פרס קדמן לחקר מטבעות ארץ-ישראל (1974); פרס גירשמן לארכיאולוגיה (1978); פרס יצחק בן צבי למחקרי ישראל (2001); מדלית הנטינגטון – שהוא פרס בינלאומי למחקר בנומיסמטיקה – מטעם האגודה הנומיסמטית האמריקאית (2001). על ספר 'אוצר מטבעות היהודים' ניתן לו פרס איירין סאלה למחקרים ארכיאולוגים. בשנת 2001 הוכרז על פרס בינלאומי בחקר הנומיסמטיקה על שם יעקב משורר, המוענק אחת לשלוש שנים. הוועדה הבינלאומית שהתמנתה לבחירתה מועמדים העניקה את הפרס לראשונה בשנת 2002; הזוכה בפרס היה ד"ר אנדרו ברנט, אוצר מחלקת המטבעות של המוזיאון הבריטי.

משורר פרסם כ-20 ספרים בעברית ובאנגלית ולמעלה ממאה מאמרים ומחקרים קצרים בשפות שונות, רובם בתחום הנומיסמטיקה היהודית והארץ-ישראלית.

ספריו מהווים ספרי יסוד בנושאים בהם עסק, כשהבולטים שבהם הם: מטבעות היהודים בימי בית שני; מטבעות ערי ארץ-ישראל ועבר הירדן בתקופה הרומית; אוצר מטבעות היהודים; שישים תעודות כלכליות מארץ-ישראל 1870-1994 ;י Nabataean Coins; Ancient Jewish Coinage Iⅈ SNG of American Numismatic Society Vol. VI, Palestine-Arabia; The Coinage of Aelia Capitolina; The Coinage of Samaria in the Fourth Century BCE (with S. Qedar); Samarian Coinage (with S. Qedar).

בשנת 2002 החל לפרסם בכתב העת "עת-מול" שבהוצאת יד בן-צבי, מדור קבע בשם 'מטב-עת' ובו רשימות מרתקות על מטבעות שונים מארץ ישראל. ספריו האחרונים: הצד השלישי של המטבע (העוסק בסיפורים מאחורי המטבעות שבחייו) וכן ספר חדש בשני כרכים על מטבעות ארץ-ישראל ועבר הירדן מהתקופה הפרסית ועד התקופה הצלבנית – עומדים לצאת לאור בשנה הקרובה.

אבקש לסיים בנימה אישית. זכיתי להכיר את יענקלה לפני כשמונה שנים, כתלמיד בשיעור בנומיסמטיקה אותו נתן כמון לארכיאולוגיה שבהר הצופים. לא הייתה זו הפעם הראשונה שנתקלתי בשמו, שכן כחובב נומיסמטיקה והיסטוריה של ארץ-ישראל עיינתי בשקיקה בספריו עוד בהיותי ילד ונער צעיר. במסגרת לימודי לתואר הראשון והשני זכיתי להיפגש עם מורים ומרצים רבים, אולם מעטים יכולים היו להשתוות לו ליענקלה, לא רק באהבתם הבלתי מתפשרת למקצוע אותו לימדו, אלא ובעיקר ביחסם כלפי התלמידים ובדרך בה טיפחו אותם. גם בימים בהם גרמה לו המחלה כאבים וייסורים רבים הוא הקפיד לעשות הכל בכדי להגיע לכיתה וללמד. שיעוריו היו תמיד מעניינים ומרתקים, מתובלים בסיפורים ובאינפורמציה לרוב, שנמסרו באהבה רבה והותירו אותנו פעורי פה לנוכח ידיעותיו הרבות, מקצועיותו וסבלנותו המופלאה. גם לאחר שפרש מהאוניברסיטה המשיך יענקלה ללוותני בלימודי ואף נאות להיות לי למנחה בלימודי לתואר השני. ואכן, הרביתי בשנים האחרונות לפקוד את ביתו ולהיוועץ בו בשאלות שונות הנוגעות לעבודת המחקר שלי. בכל ביקורי הקפיד לתת לי תחושה נוחה בביתו ומעולם לא סירב להקדיש לי מזמנו, גם בימים בהם המחלה הקשתה עליו במאוד. במהלך ביקורי אלה למדתי גם להכיר צדדים נוספים באישיותו; פרט להיותו נומיסמט בעל שם עולמי, מחברם של ספרים ומאמרים רבים, הוא היה גם צייר ונגר חובב, נגן כינור מצוין, שחקן ברידג' מעולה וכן אדם האוהב ויודע לבשל, כורך ספרים וכהנה עיסוקים – כל זאת במקביל להיות איש משפחה מסור, בעל, אב וסב.

גם בימיו האחרונים עמל יעקב על כתיבת ספרים ומאמרים נוספים בנומיסמטיקה שיראו אור בקרוב. התמדה זו ואחיזתו בנומיסמטיקה שיראו אור בקרוב. התמדה זו ואחיזתו בנומיסמטיקה סייעו רבות להפיח בו את רוח המלחמה במחלה. אין לי כל ספק שנועם דרכיו, גישתו החברית לעמיתיו למקצוע, כמו גם לתלמידיו, הידע, המקצועיות  והכשרון שהתבטאו בכל מעשיו, כמו גם קרב הגבורה אותו ניהל נגד המחלה בשנים האחרונות, יהוו חומר לימוד לכל מכריו ומוקיריו, לא פחות מכל ספר או מאמר שכתב.

יהי זכרו ברוך!"

נכתב על ידי יואב פרחי, קדמוניות: כתב-עת לעתיקות ארץ-ישראל וארצות המקרא תשס"ה 2004, כרך 128, עמודים 123-124.