היסטוריה של אוספי המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית

אוספי "בית הנכות לעתיקות היהודים" צמחו מגרעין של חפצי עתיקות שנועדו להוראה, בימיה הראשונים של האוניברסיטה העברית. אליהם נוספו במהלך השנים רכישות ותרומות של אוספים שונים, הודות למאמציהם של פרופ' אלעזר ליפא סוקניק ופרופ' בנימין מזר. כמו כן, אלפי ממצאים נוספו אל האוסף מתוך חפירות המכון לארכאולוגיה ברחבי הארץ ומחוצה לה.

"לאוניברסיטה העברית ניתנת כעת ההזדמנות ליצירת מוסד תרבותי, יחיד ומיוחד במינו – בית נכאת לשרידי העבר של העם היהודי...  ביחס לשרידים אלו אין אנו קשורים בתחומים הגיאוגרפיים של ארץ-ישראל בלבד... בית הנכות שלנו מוקדש יהיה לא לאיזו ארץ שהיא, כי אם לעם היהודי שנסיבות גורלו פיזרו אותו בחלקי תבל השונים.." (א"ל סוקניק, מסמך בכתב יד להנהלת האוניברסיטה, 10 בפברואר 1936, אא"ע תיק 2252- 1936)

עם ייסוד "בית הנכות לעתיקות היהודים", שבראשו עמד אלעזר ליפא סוקניק, בשנת 1941 היה לאוספים בית קבוע על הר הצופים. בעקבות מלחמת העצמאות (1948) הפך הר הצופים למובלעת ישראלית בשטח ירדני והפעילות האקדמית על ההר פסקה. מרבית הממצאים הועברו למקומות אחסון שונים ברחבי ירושלים. לאחר מלחמת ששת הימים (1967), עם חזרת האוניברסיטה לקמפוס הר הצופים, נוסף לבניין בית הנכות אגף חדש והוא משמש כיום את המכון לארכאולוגיה. אוספי בית הנכות חזרו גם הם אל הבניין ומאז ועד היום משמשים להוראה, למחקר ולתצוגה בארץ ובעולם.